יוֹם שִׁישִּׁי בַּשּׁוּק

יוֹם שִׁישִּׁי בַּבּוֹקֶר. מָאיָה וְסַבָּא שֶׁלָּהּ הוֹלְכִים לְשׁוּק הַכַּרְמֶל. בַּשּׁוּק יֵשׁ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, הַרְבֵּה צְבָעִים וְהַרְבֵּה רַעַשׁ.

לְסַבָּא יֵשׁ רְשִׁימָה: עַגְבָנִיּוֹת, מְלָפְפוֹנִים, גְּבִינָה וּפְרָחִים.

"מָאיָה, אַתְּ קוֹרֵאת לִי אֶת הָרְשִׁימָה?" שׁוֹאֵל סַבָּא. "אֲנִי בְּלִי מִשְׁקָפַיִים."

מָאיָה קוֹרֵאת: "עַגְבָנִיּוֹת, מְלָפְפוֹנִים, גְּבִינָה וּפְרָחִים."

הֵם קוֹנִים עַגְבָנִיּוֹת וּמְלָפְפוֹנִים. אַחַר כָּךְ הֵם קוֹנִים גְּבִינָה. הַמּוֹכֵר נוֹתֵן לְמָאיָה חֲתִיכָה קְטַנָּה. "טָעִים!" הִיא אוֹמֶרֶת.

עַכְשָׁיו רַק פְּרָחִים. אֲבָל אֵיפֹה סַבָּא? מָאיָה מִסְתַּכֶּלֶת יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה. אֵין סַבָּא. יֵשׁ רַק אֲנָשִׁים, אֲנָשִׁים, אֲנָשִׁים.

מָאיָה לֹא בּוֹכָה. הִיא חוֹשֶׁבֶת. סַבָּא אוֹהֵב פְּרָחִים, וְהַפְּרָחִים בְּסוֹף הַשּׁוּק. הִיא הוֹלֶכֶת לְשָׁם.

וְהִנֵּה סַבָּא! הוּא עוֹמֵד לְיַד הַפְּרָחִים, עִם פְּרָחִים צְהוּבִּים בַּיָּד.

"מָאיָה! אֵיפֹה אַתְּ?" הוּא שׁוֹאֵל.

"אֵיפֹה אַתָּה?" הִיא צוֹחֶקֶת. "אֲנִי יוֹדַעַת אֵיפֹה אַתָּה תָּמִיד: לְיַד הַפְּרָחִים."

סַבָּא נוֹתֵן לְמָאיָה פֶּרַח צָהוֹב אֶחָד. "זֶה בִּשְׁבִילֵךְ," הוּא אוֹמֵר, "כִּי אַתְּ יַלְדָּה חֲכָמָה."