המפתחות בחול

עידו ותמר היו חברים טובים מהתיכון, ובכל קיץ הם עשו יום ים ביחד. ביום שבת בבוקר הם נסעו לים בתל אביב. היה חם מאוד, והחוף היה מלא אנשים. הם מצאו מקום ליד המציל, פרשו מגבות ושמו את התיק על החול.

"נשחק מטקות?" שאל עידו.

"ברור," אמרה תמר. "אבל קודם ניכנס למים."

המים היו נעימים וכחולים. אחר כך הם שיחקו מטקות שעה שלמה, עד שהיו רעבים וצמאים.

בצהריים עידו אמר שהוא רוצה לחזור הביתה. הוא פתח את התיק וחיפש את המפתחות של האוטו. הוא חיפש בתיק, בכיס ובמגבת, אבל המפתחות לא היו שם.

"תמר, המפתחות! אין מפתחות!"

הם חיפשו בחול חצי שעה. אנשים על החוף ראו אותם ובאו לעזור, וגם המציל חיפש איתם, אבל אף אחד לא מצא כלום. תמר הייתה עייפה, ועידו כעס על עצמו. "איך נחזור הביתה עכשיו?" הוא שאל.

לא רחוק מהם שני ילדים בנו ארמון גדול מחול. ילדה קטנה עם כובע אדום באה אליהם.

"אתם מחפשים משהו?" היא שאלה.

"כן, מפתחות," אמרה תמר.

הילדה הראתה להם את הארמון. "מצאנו מפתחות בחול ועשינו מהם דלת לארמון. הם שלכם?"

עידו הסתכל וצחק. בדלת של הארמון היו המפתחות שלו, עם הכדור הצהוב הקטן.

"כן, הם שלי! תודה רבה!"

"אבל עכשיו לארמון אין דלת," אמרה הילדה בעצב.

תמר חשבה רגע, ואז הוציאה מהתיק צדף לבן וגדול. "אולי זאת תהיה הדלת החדשה?"

הילדה חייכה ושמה את הצדף בארמון. ועידו? מאותו יום הוא שם את המפתחות רק בכיס סגור.