שאלה אחת ברומא

ליאור נסע לרומא לבד, בפעם הראשונה בחיים שלו. הוא היה בן עשרים ושתיים, ובתיק היו לו בגדים לשלושה ימים, מצלמה קטנה וטלפון. "אני לא צריך מפה," הוא אמר לאמא שלו לפני הטיסה. "יש לי הכול בטלפון."

ביום הראשון הכול היה מושלם. הוא אכל פיצה, ראה את הקולוסיאום והלך שעות ברחובות הישנים. בערב הוא החליט ללכת ברגל למזרקת טרווי, כי כולם אמרו לו: "אסור לחזור מרומא בלי לראות אותה."

אבל באמצע רחוב קטן וחשוך נגמרה לו הסוללה. ליאור לחץ על הכפתור שוב ושוב, אבל המסך נשאר שחור. המטען היה במלון, בתוך המזוודה.

הוא עמד ברחוב ולא ידע לאן ללכת. כל הרחובות היו דומים: אבנים ישנות, בתים צהובים, חלונות עם פרחים. הוא לא דיבר איטלקית, והוא אפילו לא זכר את השם של המלון.

ליאור ניסה לשאול אישה עם כלב קטן. היא ענתה לו מהר מאוד באיטלקית, הצביעה פעם ימינה ופעם שמאלה והמשיכה ללכת. הוא לא הבין כלום.

בסוף הרחוב ישב איש זקן על כיסא, ליד דלת ירוקה, וקרא עיתון מתחת למנורה. ליאור הלך אליו ושאל באנגלית: "סליחה, אתה מדבר אנגלית?"

האיש הוריד את העיתון והביט בחולצה של ליאור. על החולצה היה כתוב באותיות גדולות, בעברית: "אילת. חם פה!"

"חם פה?" קרא האיש בקול, בעברית, וצחק. "אתה מישראל?"

ליאור היה בהלם. "אתה מדבר עברית?!"

"קצת," אמר האיש. "קוראים לי אנצו. לפני חמישים שנה הייתי מתנדב בקיבוץ בגליל. שנה שלמה קטפתי תפוחים ולמדתי עברית. נו, מה קרה לך?"

ליאור סיפר לו הכול: על הטלפון, על המטען ועל המלון בלי שם. "אני זוכר רק דבר אחד," הוא אמר. "מול המלון יש כנסייה גדולה עם שני מגדלים, ולידה בית מרקחת עם שלט ירוק."

אנצו חשב רגע, ואז קם וקיפל את העיתון. "אני יודע איפה זה. עשר דקות מפה. אבל קודם..." הוא הרים אצבע. "קודם נאכל גלידה. אי אפשר לבקר ברומא בלי גלידה טובה."

הם הלכו יחד ברחובות הצרים. אנצו קנה להם גלידה בחנות קטנה, ובדרך הוא סיפר על הקיבוץ, על הפרות ועל חדר אוכל גדול עם מאתיים אנשים. ואז, אחרי עוד פנייה, ליאור שמע רעש של מים. מולו הייתה מזרקת טרווי, גדולה ולבנה ומלאה אורות.

"עכשיו זורקים מטבע," אמר אנצו. "זה סימן שתחזור לרומא."

ליאור זרק מטבע, ואחר כך עוד אחד. "למה שניים?" שאל אנצו.

"אחד בשביל רומא," ענה ליאור, "ואחד בשביל עוד גלידה איתך."

רבע שעה אחר כך הם עמדו מול הכנסייה עם שני המגדלים. המלון היה בדיוק ממול. ליאור אמר לאנצו תודה שוב ושוב, ואנצו כתב לו את הכתובת שלו על פינה של העיתון.

למחרת בבוקר, לפני כל דבר אחר, ליאור קנה מפה של רומא. הוא מצא על המפה את הרחוב של אנצו, ולידו כתב בעברית שתי מילים: "אנצו. גלידה."