חֲבִילָה לְסַבְתָּא

דָּנִיֵּאל גָּר בִּירוּשָׁלַיִם. הוּא בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ. הַיּוֹם הוּא הוֹלֵךְ לַדּוֹאַר.

יֵשׁ לוֹ חֲבִילָה קְטַנָּה. בַּחֲבִילָה יֵשׁ סֵפֶר וְצָעִיף אָדוֹם. הַחֲבִילָה לְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ. סַבְתָּא גָּרָה בְּאֵילַת.

בַּדּוֹאַר יֵשׁ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים. דָּנִיֵּאל לוֹקֵחַ מִסְפָּר. הַמִּסְפָּר שֶׁלּוֹ הוּא שִׁישִּׁים וְשֶׁבַע. הוּא מְחַכֶּה וּמְחַכֶּה.

לְיַד דָּנִיֵּאל יֵשׁ יַלְדָּה קְטַנָּה עִם אִמָּא שֶׁלָּהּ. הַיַּלְדָּה שׁוֹאֶלֶת: "מָה יֵשׁ בַּחֲבִילָה?" דָּנִיֵּאל אוֹמֵר: "זֶה סוֹד."

סוֹף סוֹף פְּקִידָה קוֹרֵאת: "שִׁישִּׁים וְשֶׁבַע!" דָּנִיֵּאל הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ.

"שָׁלוֹם. אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁלוֹחַ אֶת הַחֲבִילָה הַזֹּאת לְאֵילַת."

הַפְּקִידָה מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַחֲבִילָה. "אֵין כְּתוֹבֶת עַל הַחֲבִילָה," הִיא אוֹמֶרֶת.

"אוֹי, נָכוֹן!" דָּנִיֵּאל צוֹחֵק. "אֲנִי לֹא זוֹכֵר אֶת הַכְּתוֹבֶת. רֶגַע, בְּבַקָּשָׁה."

הוּא מִתְקַשֵּׁר לְסַבְתָּא. "סַבְתָּא, מָה הַכְּתוֹבֶת שֶׁלָּךְ?" סַבְתָּא אוֹמֶרֶת: "רְחוֹב הַתְּמָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. וּמָה יֵשׁ בַּחֲבִילָה?" "זֹאת הַפְתָּעָה, סַבְתָּא!"

דָּנִיֵּאל כּוֹתֵב אֶת הַכְּתוֹבֶת. הַפְּקִידָה שָׂמָה מַדְבֵּקָה עַל הַחֲבִילָה. "שְׁלוֹשִׁים שֶׁקֶל, בְּבַקָּשָׁה."

דָּנִיֵּאל מְשַׁלֵּם וְיוֹצֵא מֵהַדּוֹאַר. הוּא שָׂמֵחַ. הַחֲבִילָה בַּדֶּרֶךְ לְסַבְתָּא.