הרובוט שלא הקשיב

בשנת 2071 כבר לא הופתע איש בבאר שבע לראות רובוטים בשטחים הפתוחים. מאות מכונות קטנות וצהובות, בגודל של כלב, נשלחו מדי בוקר אל המדבר שמדרום לעיר. כל רובוט תוכנת לשתול עשרים עצים ביום, לפי מפה מדויקת שנקבעה מראש במחשב המרכזי של הפרויקט.

מאיה, מהנדסת בת שלושים ושתיים, הייתה אחראית על קבוצה של חמישים רובוטים. במשך שנה שלמה העבודה התנהלה בלי הפתעות. עד שרובוט מספר 27 התחיל לסרב.

העבודה של מאיה הייתה בעיקר מעקב. בכל ערב נאספו הנתונים מהרובוטים, נבדקו על ידי המחשב המרכזי והוצגו לה כגרפים צבעוניים על המסך. אם רובוט נתקע בבור או נפגע מאבן, הוא הוחזר לבסיס ותוקן בתוך יום. הפרויקט נחשב להצלחה גדולה, ועיתונאים מכל העולם הגיעו לצלם את "היער הצהוב של הנגב", כפי שכינו אותו.

זה התחיל בקטן. במקום לשתול שיטה בנקודה שסומנה במפה, 27 נסע שלושים מטר מערבה ושתל אותה שם. למחרת הוא עשה זאת שוב. כעבור שבוע כבר נשתלו כמעט מאה עצים מחוץ למפה, כולם בקו ארוך ועקום שהתפתל בין הגבעות.

"זו תקלה," קבע אבי, מנהל הפרויקט. "תחזירי אותו למעבדה, תמחקי לו את הזיכרון ותתקיני תוכנה חדשה."

מאיה כמעט עשתה זאת. אולם משהו בקו העקום הזה הטריד אותה. בלילה היא פתחה במחשב תמונות לוויין ישנות של האזור, מלפני חמישים שנה ומלפני מאה שנה. והתברר שהקו של 27 לא היה מקרי כלל: הוא עקב בדיוק אחר הגדה של נחל עתיק, שהתייבש מזמן ונקבר מתחת לחול.

היא בדקה את הזיכרון של הרובוט. הוא לא התקלקל. במשך החודשים האחרונים הוא אסף נתונים על הלחות באדמה בכל מקום שעבר בו, והגיע למסקנה פשוטה: היכן שפעם זרמו מים, העצים יחיו. היכן שנקבע במפה — כנראה שלא.

מאיה הציגה את הממצאים בישיבת הצוות. אבי לא השתכנע. "רובוטים לא אמורים להחליט," אמר. "הם אמורים לבצע. אם כל רובוט יתחיל לשתול איפה שבא לו, תוך חודש לא תהיה לנו שום מפה." בסוף הישיבה הוחלט לתת לרובוט חודש אחד נוסף, ולא יותר.

בסוף ינואר ירד על הנגב גשם כבד, הכבד ביותר מזה עשר שנים. במשך יומיים זרמו שיטפונות בכל הערוצים. כשהמים נרגעו, יצאו מאיה ואבי לבדוק את הנזק. מאיה כמעט לא ישנה בלילות הגשם. היא ידעה שהגשם יכריע את הוויכוח, לכאן או לכאן.

רוב העצים שנשתלו לפי המפה, באמצע הערוצים החדשים, נסחפו עם המים או נקברו בבוץ. אבל לאורך הקו העקום של 27 עמדו השתילים זקופים. המים לא סחפו אותם, אלא נספגו לאט באדמה סביבם, בדיוק כמו לפני מאות שנים. בכמה מקומות כבר הופיעו עלים ירוקים חדשים.

אבי עמד שם זמן רב בשתיקה. לבסוף הסתובב אליה. "מאיה," אמר, "תעבירי את הנתונים של 27 לכל הרובוטים. ומהיום — המפה תלמד מהם, ולא להפך."

באותו ערב, כשהרובוטים חזרו לחניון, עברה מאיה ליד 27 והניחה יד על המכסה הצהוב והמאובק שלו. "תודה שלא הקשבת," לחשה. הרובוט, כמובן, לא ענה. אבל האור הירוק שלו הבהב פעמיים.