הלילה שבו גן החיות נסע לתל אביב

כל לילה, השומר דני ישן על הכיסא שלו ליד הכניסה לגן החיות. הוא תמיד אמר בגאווה: "אף אחד לא יברח מכאן. החיות שלי אוהבות אותי."

אבל הקוף מוקי לא אהב את דני. הוא אהב את המפתחות של דני.

בלילה חם אחד, בזמן שדני ישן עמוק, מוקי הוציא יד מהכלוב ולקח את המפתחות מהכיס שלו. אחרי חמש דקות כל הכלובים היו פתוחים.

"לאן נלך?" שאלה הג'ירפה.

"לתל אביב, כמובן!" ענה מוקי. "שם יש ים, חוף ופלאפל."

בבוקר, העיר התעוררה להפתעה גדולה. הפיל התרחץ בים בחוף גורדון, והתיירים צילמו אותו בלי הפסקה. שלושה פינגווינים נכנסו לחנות גלידה ברחוב דיזנגוף והתיישבו בתוך המקרר. בעל החנות לא ידע מה לעשות, אז הוא פשוט נתן להם כפיות.

הג'ירפה הכניסה את הראש לחלונות בקומה השלישית. אישה אחת שתתה קפה במטבח, ראתה ראש ארוך ליד החלון, ואמרה לבעלה: "משה, אני חושבת שאני צריכה עוד קפה."

והאריה? האריה חיכה בתחנת אוטובוס. אף אחד לא ישב לידו, ומשום מה האוטובוס לא עצר.

בינתיים מוקי עמד בתור ליד דוכן פלאפל. כשהגיע התור שלו, הוא הצביע על הפלאפל, והמוכר נתן לו מנה בלי לשאול שאלות. "עם חריף?" שאל המוכר. מוקי עשה "כן" עם הראש.

בערב, כל החיות היו עייפות ושמחות. הן חזרו לאט לגן החיות ונכנסו לכלובים. מוקי סגר את הדלתות והחזיר את המפתחות לכיס של דני.

בבוקר דני התעורר, פתח את הידיים ואמר בגאווה: "אתם רואים? אף אחד לא ברח."

אחר כך הוא הסתכל מסביב. לפיל היה חול באוזניים, על הפנים של הפינגווינים הייתה גלידה, והאריה ישן עם עיתון של תל אביב. ומוקי ישב בכלוב שלו, עם משקפי שמש חדשים, ואכל פלאפל.

דני סגר את העיניים לרגע. "אני חושב," הוא אמר בשקט, "שאני צריך עוד קפה."